אנו מאמינים במסוגלות של ילדים: תפיסת העולם של הרשת מבקשת להקנות לילד תחושת יכולת, לראות בו שותף וליצור אצלו תחושת אחריות משותפת לחיים בכיתה.

ההתייחסות אל הילד היא כאל מי שיש לו ידע ויכולת לבטא מסרים שברצונו להעביר על עצמו.

אנו מאמינים ביכולתו של הילד ללמוד ולשכלל את מיומנויותיו תוך כדי התנסות, שנובעת מהעניין ומהסקרנות שהוא מגלה כלפי חפצים, התרחשויות והתנסויות.

תפיסה חינוכית זו מתבססת על 3 גישות:

הגישה המונטסורית - במרכז הגישה נמצא הילד. על פי גישה זו נבטא את אהבת הלמידה הטבעית של הילד, אשר נוטעת בו לכל חייו את הדחף להמשיך ללמוד. הגישה דוגלת בלמידה של הילד תוך עשיית הדברים בעצמו.
הידע נבנה באמצעות הפעילות החופשית של הילד. הילד נתפש כאישיות עצמאית פעילה ויוזמת ולא כדמות פסיבית הממלאת אחר הוראות, לכן המחנכת הינה דמות מתווכת של הסביבה והמעון.
הגישה מתייחסת לכל ילד וילדה במסגרת החינוכית כפרטים השונים זה מזה בדפוסי הלמידה שלהם, ביכולות ההתפתחותיות שלהם ובצרכים שלהם.

הגישה האקולוגית - גישה זו בתחום החינוך מדגישה את הצורך של מערכת החינוך להתחבר אל הסביבה הפיזית, האנושית והתרבותית האותנטית של הילדים, לשאוב ממנה ולשקף אותה כחלק אינטגרלי בעולמם של הילדים.

גישת ההתאמה ההתפתחותית - בגישה זו הדגש העיקרי אינו על תכנים או על תוצרים, אלא על התפתחות של יכולות וכישורים של הילד והבאתו למימושם. התוכן הוא האמצעי להבאת הילד לידי מימוש יכולותיו בתחומי ההתפתחות השונים. בניית הידע נעשית דרך מגוון התנסויות ואינטראקציות עם חפצים, אירועים ואנשים. ככל שמגוון ההתנסויות רב יותר והאינטראקציות עם הסביבה החברתית איכותיות יותר, כך בסיס הידע של הילד ועולמו עשירים יותר.